מתחילת בריאת האדם, הוא לא היה צריך לטרוח ולעמול בעבודה קשה לצורך פרנסתו. ולאחר שחטא ואכל מעץ הדעת, גורש מגן עדן, ונתקללה האדמה בעבורו, ונגזר עליו להתפרנס ביגיעה וצער, כדי שעל ידי העבודה הקשה יתקן בהדרגה את חטאו (בראשית ג, יז-יט). אולם בשעבוד לעבודה האדם עלול לשקוע בעולם החומר ולשכוח את נשמתו הגבוהה. על כן נתן לנו ה' ימים קדושים, שבהם נתעלה אל מעבר לחטא ולקללה שמחייבים אותנו לעבוד לצורך פרנסתנו, ומהם נמשיך הדרכה מרוממת ומאירה לימות החול.
קדושת השבת קבועה וקיימת מעת שברא ה' את העולם בשישה ימים וביום השביעי שבת. לעומת זאת, קדושת החגים תלויה בעם ישראל, שכן הרעיון המיוחד של כל חג התגלה על ידי ישראל. בפסח הוציא ה' את ישראל ממצרים, בחג השבועות נתן ה' תורה לישראל, וסוכות הוא זכר להשגחת ה' על ישראל. בראש השנה ניצבים ישראל כשליחי ציבור של כל הבריאה להמליך את ה' על העולם ולהמשיך בכך ברכה לכל הנבראים. יתר על כן, קיומם של החגים תלוי בחודש העברי, שמתקדש על ידי ישראל (לעיל א).
השבת קדושה מהחגים ועוון חילולה חמור יותר, משום שבה אנו עולים למדרגה גבוהה של אמונה ומתבטלים להשגחה האלוהית על ידי שביתה מכל מלאכה. אולם מאידך, בחגים מתגלה יותר מעלת ישראל, ולכן מצווה לשמוח בהם יותר בסעודות טובות ובגדים יפים. לכן גם מותר לעשות ביום טוב מלאכות של הכנת מאכלים במטבח כדי להרבות את השמחה (להלן סעיף יב).
