ציוותה התורה שלא נעשה בשבת כל מלאכת יצירה, אולם פעולות שאין בהן יצירה, מותרות. זה הכלל, מלאכות שהוצרכו ישראל לעשות כדי להקים את המשכן (לעיל יט, א), הן מלאכות שיש בהן יצירה ואסור לעשותן בשבת, ומלאכות שלא היה בהן צורך להקמת המשכן, אינן חשובות ואין איסור לעשותן בשבת. רעיון עמוק מקופל בזה: ייעודו של האדם שנברא בצלם אלוהים לתקן את העולם עד שיהיה כולו משכן לשכינה. לשם כך עליו להקים את המשכן שבו השכינה שורה באופן גלוי ומרוכז, וממנו תתפשט אמונה, תורה וברכה לכל העולם, עד שכולו יהיה משכן לערכים האלוהיים, וכל העבודות בשדה ובחרושת, במחקר המדעי, במסחר ובאומנות, יהיו כדי להיטיב לעולם ולתקנו בחסד ואמת, בצדק ורחמים. כלומר, המלאכות שבהן הקימו את המשכן הן המלאכות שבהן מתקנים את העולם, ולמרות ערכן הגדול, נצטווינו לשבות מהן בשבת כדי לעמוד על משמעותן הפנימית. וכמו שברא ה' את העולם בשישה ימים ושבת בשביעי, ובשביתתו העניק משמעות פנימית לששת ימי המעשה, כך נצטוו ישראל לשבות מכל מלאכה ביום השבת, כדי שיוכלו להבין ולהתחבר לערך הפנימי של כל המלאכות שהם עושים בימות השבוע.
