)
מצווה להיות במצב רוח טוב במשך כל ימי החג, כולל ימי חול המועד. לכאורה זו מצווה קלה, שהרי כל אדם רוצה להיות שמח. אולם בפועל קשה לקיים מצווה זו, מפני שהמתח, הדאגות והספקות המלווים תמיד את האדם - משביתים את שמחתו. ואף על פי כן מצוות החג להתעלות אל מעבר לדאגות והטרדות, להתגבר על הכעסים ולשמוח בה'. לשם כך צריך להתבונן במשמעות החג, שנועד להזכיר לנו שבחר ה' בנו ונתן לנו את תורתו, קדשנו במצוותיו והביאנו אל הארץ הטובה, כדי שנזכה לחיים טובים שיש בהם קדושה וברכה. מתוך כך נתבונן בכל הדברים הטובים שבחיינו, ונשמח בייעוד הגדול המוטל עלינו להוסיף טובה וברכה לעולם.
כיוון שמצווה לשמוח, אסור לעסוק בחג בדברים מצערים. לפיכך, אסור להתאבל במועד, שאם נפטר לאדם אחד מקרוביו לפני החג, כשיגיע החג יקום מאבלו. ואפילו אם שהה באבלותו רק שעה אחת, כיוון שייכנס החג - אבלותו מתבטלת (ראו לעיל יד, י). ואם אפילו צער של מצווה אסור בחג, קל וחומר שצריך כל אדם להרחיק את עצמו בחג מכל דבר שגורם לו צער ודאגה, ולא יכעס ויתרגז. ויזהר מאוד שלא לפגוע בשום אדם, ולא יצער את בני משפחתו בדברי ביקורת והזכרת עלבונות ישנים, אלא ישתדל בכל כוחו להחמיא להם ולשמחם, ועל ידי כך ברכת החגים תתפשט לכל השנה.
