אמרו חכמים: "לא ניתנו שבתות וימים טובים אלא לעסוק בהם בדברי תורה". כדי שהנשמה והגוף ישלימו זה את זה, הורו חכמים לחלוק את זמן השבת: חציו ללימוד תורה וחציו לעונג שבת של אכילה, שתייה ושינה. מעלת לימוד התורה בשבת גדולה דווקא מפני שהוא נעשה בנחת וביישוב הדעת, מתוך עונג הסעודות והשינה. לכן השבת היא מעֵין עולם הבא, כלומר כדוגמת עולם הבא, הוא העולם שלאחר תחיית המתים, שבו הנשמה והגוף יחיו בהתאמה והשלמה. וכך על ידי השבת נמשכת הארה מעולם הבא לעולם הזה, ומוסיפה בו ברכה, לרוממו ולקרבו אל מדרגת העולם הבא.
עיקר הלימוד צריך להיות בדברי תורה שמדריכים ומרוממים את חייו של האדם, כדי שמתוך השבת שהיא פנימיות השבוע, תימשך הארה וברכה לששת ימי המעשה. לימוד התורה בשבת צריך להיות בעונג ובנחת. לימוד שאינו מסובך וקשה מדי, ועם זאת, מרחיב את הדעת ומעמיק ומאתגר את המחשבה. נהגו ישראל לקבוע דרשה חשובה בשבת, שבה הרב לימד דברי הלכה, אמונה ומוסר, והציבור הרחב היה משתדל להשתתף בה, ונזהר שלא לקבוע סעודה באותה שעה. בדורות האחרונים מנהג זה נחלש וראוי להחזירו למקומו, ולכן טוב שכל איש ואשה ישתדלו להשתתף לפחות בשיעור אחד בשבת. מצווה מיוחדת להורים ללמוד עם ילדיהם תורה בשבת.
