נשים מעוברות ומיניקות חייבות לצום ביום הכיפורים. ואפילו בצום תשעה באב מעוברות ומיניקות חייבות מפני שאינן נחשבות חולות, קל וחומר שהן חייבות לצום ביום הכיפורים שמצוותו מהתורה. אמנם במקרים של הריון קשה במיוחד, או הריון בסיכון, יש צורך לשאול רופא ירא שמיים, ואם יקבע שיש ספק סכנת נפשות לאם או לעוּבָּר, תשתה ותאכל כפי הצורך. אבל בהריון רגיל שכרוך בהקאות ומיחושים שגרתיים, חובה לצום ואין מקום לשאלה. ואם באמצע הצום האשה תרגיש שהיא נכנסת למצב מסוכן, תשתה ותאכל כפי צורכה.
אשה מיניקה חייבת בצום, שהרי אף אם החלב שלה ייפסק, אין בכך פיקוח נפש. ואם תרצה שהחלב לא יתמעט, תרבה לשתות בשלושת הימים שלפני יום הכיפורים, ותקפיד לישון לפחות שבע שעות ביממה. ובמשך הצום, תדלג על הנקות לסירוגין ותיתן לתינוק תחליף, וכך תעבור את הצום בקלות יחסית.
יולדת, משעה שאחזו בה חבלי לידה, או משעה שצריך להבהילה לבית חולים – נחשבת כחולה מסוכנת, ועליה לשתות ולאכול כפי צורכה. וכך דינה עד שיעברו שבעה ימים מהלידה. לאחר מכן היולדת חייבת בצום כמו שאר האנשים.
