ייחודו של הקדיש שהוא עוסק בכבוד שמיים, ועל ידו מתקשרים לקדוש ברוך הוא, מקור החיים, וכשהאבלים אומרים אותו לעילוי נשמת הוריהם, הם מקשרים את נשמת הוריהם למקור החיים. כמו כן, תיקנו לסיים בקדיש כל שלב משלבי התפילה בציבור, כדי לחותמו בקדושה. הציבור עונה על משפטי הקדיש 'אמן'. נוסח הקדיש ניתקן בשפה הארמית שהיתה שגורה בימי חכמים בפי כל ישראל. וזה תרגומו: יתגדל ויתקדש שמו הגדול בעולם שברא כרצונו, וימליך בו את מלכותו, ויצמיח ישועתו ויקרב משיחו, בחייכם ובימיכם (של ציבור המתפללים) ובחייהם של כל בית ישראל, במהרה ובזמן קרוב ואִמרו אמן. והקהל עונה: "יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעַלְמֵי עַלְמַיָּא", ותרגומו: יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים. ממשיך החזן: יתברך וישתבח ויתפאר ויתרומם ויתנשא ויתהדר ויתעלה ויתהלל שמו של הקב"ה, למעלה מכל הברכות, השירות, התשבחות והנחמות האמורות בעולם, ואִמרו אמן. זהו עיקרו של הקדיש הנקרא 'חצי קדיש'. מפני חשיבותו של הקדיש, השוו את דיניו לדיני תפילת עמידה. לפיכך אומר הקדיש צריך לעמוד ברגליים צמודות.
ארבעה נוסחים ישנם בקדיש: א) חצי קדיש הוא עיקר הקדיש, ובכל מקום בתפילה שצריך לומר קדיש בלא להאריך, אומרים אותו. ב) קדיש יהא שלמא, נקרא גם 'קדיש שלם', נאמר אחר אמירת פסוקי תנ"ך, ונוספה בו בקשה שיהא לנו ולכל ישראל שלום וחיים טובים. ומסיימים: "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, ואמרו אמן". כיוון שקדיש זה נאמר בדרך כלל על ידי היתומים, הוא נקרא גם 'קדיש יתום'. ג) קדיש תתקבל נאמר על ידי החזן אחר סיום תפילת עמידה, ובו נוספה בקשה על קבלת התפילה. ד) קדיש דרבנן נאמר אחר לימוד בדברי חכמים, ובו נוספה תפילה על לומדי התורה. את הקדישים שבתוך התפילה, היינו מהקדיש שאחר 'פסוקי דזמרה' ועד הקדיש שאחר 'ובא לציון', החזן אומר, אולם הקדישים שאומרים אחר פרקים נוספים בסיום התפילה ולאחר לימוד תורה, נוהגים האבלים לומר לעילוי נשמת הוריהם (לעיל יד, יד).
