מצוות האמונה היא להאמין בקיומו של הבורא שהוא המקור האחד והיחיד לכל היקום, והוא המקור היחיד לממד הזמן. הוא אחד יחיד ומיוחד, כלומר אחד שאין שני אחריו, ואינו מורכב מבחינות שונות. הוא אין סופי, וממילא אין לו דמות ולא ניתן להגדירו בשום תואר והגדרה, וכל השמות והתארים שמיוחסים לו בתורה אינם אלא על התגלותו אלינו כפי מגבלות ההכרה האנושית, ולא עליו עצמו.
מכך שה' אחד, למדנו שכל הנבראים הנפרדים מאוחדים ביסודם, ועל כן ראוי לבני האדם לחיות באהבה זה עם זה, וראוי לאדם לגלות את ההרמוניה שבבריאה, שיהיו כל הברואים מסייעים זה לזה. מכך שה' הוא אין סופי, נמשכת השאיפה האין סופית של האדם להתעלות ולהשתלם. מכך שאין לה' שום הגדרה, למדנו שהוא מתגלה בכל הברואים המוגדרים בלא יוצא מהכלל, בשמיים ממעל ועל הארץ מתחת. וממילא לכל דבר יש חשיבות, מפני שיש בו ניצוץ אלוהי מיוחד שמחיה אותו, והאדם שנברא בצלם אלוהים צריך לגלותו במלֹא תפארתו. מכך שהוא ברא את הזמן, למדנו שהעניין האלוהי מתגלה בכל הזמנים, כל זמן לפי אופיו המיוחד. לרוב חשיבותה של האמונה, שני הדיברות הראשונים מעשרת הדיברות עוסקים באמונה. הראשון, להאמין בה' שהוציאנו ממצרים. השני, לא לטעות אחר עבודה זרה ולא לעשות פסלים.
