כאשר חוטאים בעבודה זרה, מצמצמים את הגילוי האלוהי לפסל מסוים או להגדרה של תמונה מסוימת, וממילא האמונה והתודעה בכל תחומי החיים מצטמצמות לפי אותה תפישה מוגבלת. כתוצאה מכך האדם אינו מסוגל לחרוג מהמציאות המוגבלת שבה הוא חי, על כל הרע שבה, וממילא אינו מסוגל להתעלות מבחינה מוסרית ולפעול כדי לשנות את המציאות לטובה. על פי התפישה האלילית הצדיקו בני האדם את מעשיהם של השליטים הרשעים שרצחו, חמסו ושִעַבּדו, הואיל והם נהגו כמו האלים ובחסותם. לכן אסרה התורה באיסור חמור לעשות פסלים ותמונות לתיאור האמונה. בכלל זה גם אסור להגדיר את אלוהים בשום הגדרה שכלית או ערכית-מוסרית, מפני שכל הגדרה מעצימה ערך אחד על פני האחרים, וגורמת שהאמונה אינה מבטאת את אין-סופיותו של האל, שהיא מעבר לכל גבול והגדרה ערכית.
בפועל, כיוון שכל אמונה אלילית היא מוגדרת ומצומצמת, מתעוררות עליה קושיות מכל הערכים שאינם כלולים בה, והקושיות הולכות וגוברות, עד שהאדם נאלץ לכפור בה. אולם כיוון שהוא מחפש אמונה, ימצא במקומה אמונה אלילית חדשה. וכיוון שאף היא אלילית, שוב יתאכזב ושוב יכפור. כך האנושות מִטלטלת בין אמונה אלילית לכפירה בלא למצוא מנוחה לנפשה.
רק על ידי שלילה מוחלטת של כל עבודה זרה יכול האדם להגיע לאמונה טהורה בה' אחד שברא את הכל, את כל הברואים שבטבע ואת כל הרעיונות והערכים שבעולם הרוח, אבל הוא עצמו מעבר לכל הגדרה. זוהי אמונת הייחוד. על אמונה טהורה זו לא מתעוררות קושיות שמובילות לכפירה, והיא מניעה את האדם הדבק בה להתקדמות ולהתעלות תמידית בדרכי ה'. אמונה כזו מאפשרת לעם ישראל לקבל את התורה והמצוות, שעל ידן יוכל לדבוק בדרכי ה' ולהוסיף חיים עד תיקון העולם במלכות שדי.
