בכלל המצווה להתייחס בְּיִראת כבוד להורים, שלא לשבת במקומם המיוחד; שלא לקרוא להם בשמם הפרטי, אלא אבא או אמא; לכבד את דבריהם ולא להתווכח איתם כדרך שמתווכחים עם חברים, וקל וחומר שלא לחלוק עליהם באופן שפוגע בכבודם. המצווה מחייבת גם לקום לכבודם בעת שהם נכנסים או יוצאים. ואם ההורים לא חינכו את הילדים לכך, סימן שמחלו על כבודם בזה, ואזי הילדים פטורים מכך. אמנם עדיף שההורים יאמרו לילדיהם מתי לדעתם ראוי שיקומו לכבודם. בכל אופן, כאשר אחד ההורים בא לדבר עם הילד בחדרו, עליו לעמוד לכבודו עד שיתיישב. וכן כאשר האם או האב באים לבקר בבית ילדיהם הנשואים, מצווה על ילדיהם לקום לקראתם בשעה שהם נכנסים לביתם, וכן לקום ללווֹתם בעת שנפרדים מהם. בכלל המצווה, שלא לגרום להורים צער, ולהיזהר מאוד שלא להפריע את שְנָתַם. אמנם כאשר ההורים מבקשים שיעירו אותם, מצווה למלא את מבוקשם.
איסור הכאת הורים חמור מאוד, ועל מי שהיכה את אחד מהוריו בפני עדים שהתרו בו והוציא מהם דם נאמר: "וּמַכֵּה אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא, טו). וכן איסור חמור מאוד לקלל את אחד ההורים, ועל המקללם בפני עדים שהתרו בו נאמר: "וּמְקַלֵּל אָבִיו וְאִמּוֹ מוֹת יוּמָת" (שמות כא, יז). החוטא בזה, צריך להזדרז מאוד לעשות תשובה ולתקן את חטאו הנורא, לבקש סליחה ולפייס את ההורה שנפגע, ולהתנהג כלפיו מכאן ואילך בתכלית הכבוד וההידור.
