לחמשת מיני הדגן: חיטה, שעורה, כוסמין, שיפון ושיבולת שועל, יש חשיבות מיוחדת, שמהם עושים את עיקר מאכליו של האדם – לחם, מאפים ותבשילים, ולכן תיקנו להם חכמים ברכות מיוחדות: אם עשו מהדגן לחם שהוא המאכל החשוב שעליו רגילים לקבוע סעודה, מברכים 'המוציא', ולפני כן נוטלים ידיים. אם עשו ממיני הדגן תבשילים, כפתיתים ואטריות, אפילו אוכלים מהם כשיעור שביעה של סעודה, כיוון שאין להם חשיבות של לחם, לפניהם מברכים 'מזונות', ולאחריהם 'מעֵין שלוש'. למאפים של דגן שרגילים לאכול כקינוח בין הארוחות ('פת הבאה בכיסנים'), כדוגמת עוגות וקרקרים, יש מעמד ביניים: כל זמן שהם נאכלים כקינוח בין הארוחות ברכתם 'מזונות' ו'מעֵין שלוש', ואם קובעים עליהם סעודה, כיוון שהם מאפה, דינם כלחם לכל דבר.
