אחת מהמצוות שמתקיימות בארץ בלבד היא מצוות מתן תרומות ומעשרות מהיבול החקלאי, שנועדה לכהנים וללוויים, כדי שיוכלו ללמוד תורה ולשרת את הציבור בתפקידי חינוך, ייעוץ והוראת ההלכה. בנוסף, על ידי 'מעשר שני', שאותו בעלי הפירות אכלו בירושלים בטהרה, התקשרו כל ישראל לערכי המקדש, ועל ידי 'מעשר עני', סייעו ביד העניים. אולם כשרוב העם אינו בארץ, מצוות אלו מתקיימות מדברי חכמים בלבד. וכאשר בית המקדש חרב, הכהנים אינם יכולים לאכול את התרומות שהן מקודשות. וכך כיום אנו מקיימים את התרומות והמעשרות מדברי חכמים, כזכר למצווה המקורית (להלן כד, ד-ה; ראו לעיל ו, יב-יד).
