בחר ה' בעמו ישראל כדי שיקיים את מצוותיו בארץ ישראל. ואין הכוונה רק למצוות הרבות שתלויות בארץ שיפורטו בהמשך, אלא ארץ ישראל היא המקום המתאים לקיום כל מצוות התורה. שנאמר: "כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן לָבֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלוֹהֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם, וִירִשְׁתֶּם אֹתָהּ וִישַׁבְתֶּם בָּהּ. וּשְׁמַרְתֶּם לַעֲשׂוֹת אֵת כָּל הַחֻקִּים וְאֶת הַמִּשְׁפָּטִים… אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן ה' אֱלוֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה" (דברים יא, לא – יב, א). לכאורה לפי זה בחוץ לארץ, במקום שהשכינה אינה שורה, אין ערך לקיום התורה ומצוותיה. אולם למדנו בתורה, שאף שעיקר מקום קיום המצוות בארץ, גם כשנצא לגלות חובה עלינו להמשיך לקיימן. וזו הברית שכרת ה' עם עמו, שגם בהיותם מתייסרים ונרדפים בגלות, לא ימאסם, ובסתר יַשרֶה שכינתו ביניהם, ויעניק ערך לתורה ולמצוות שיקיימו, ועל ידי כך ישרדו ולא יתכלו, ויזכרו את המצוות וידעו לקיימן כשיחזרו לארץ.
