כאשר יצאו ישראל ממצרים הצטוו לכבוש את הארץ. ואף שכלל יסוד הוא, שכאשר קיום מצווה כרוך בסכנת נפשות פטורים מקיומה, יוצאת מכלל זה המצווה להילחם על הארץ שמחייבת סיכון נפשות, שכן אין מלחמה ללא אבדות. וכך נהג עם ישראל בכיבוש הארץ בימי יהושע. וכן נהגו ישראל בימי בית המקדש השני, שבתחילה יישבו את הארץ במסירות נפש אל מול התנכלות צרי יהודה, ולאחר מכן בימי החשמונאים נלחמו כפי יכולתם להשיג ריבונות. חובה לציין, שעם שאינו מוכן להילחם במסירות נפש על ארצו, במוקדם או במאוחר ייכחד מן העולם תוך סיכונם של רבים מבניו. לפיכך המצווה להילחם על ארץ ישראל במסירות נפש תואמת את השיקולים של הצלת חיי אדם.
