כפי שלמדנו, ההתחייבות ההדדית בנישואין היתה שהאיש אחראי על הפרנסה והאשה על עבודות הבית והטיפול בילדים. בדורות האחרונים, בזכות השכלולים הטכנולוגיים, כמו האפשרות להשתמש במים מהברז ולקנות מאכלים ובגדים בזול, הזמן הנדרש לעבודות הבית פחת, ובזמן הפנוי נשים החלו לעבוד ולהתפרנס. בכסף שהרוויחו יכלו לקנות עזרה נוספת בעבודות הבית ולשלם עבור מעון לתינוקות, כך נוצר זמן נוסף שאותו יכלו להקדיש לעבודה. במקביל, מערכת החינוך לבנים ולבנות השתפרה והעניקה לנשים כלים להשתלב בענפי משק רבים ורווחיים יותר. כך בתהליך הדרגתי משכורתן של הנשים עלתה, עד שכיום חלקן מרוויחות יותר מבני זוגן. למרות השינויים המופלגים במעמדה הכלכלי והחברתי של האשה, גם בימינו התחייבות הגבר בכתובה חשובה משני טעמים. האחד, המבנה הבסיסי של רוב המשפחות הוא, שהאיש אחראי יותר על הפרנסה והאשה יותר על הטיפול בילדים ובבית. השני, התחייבות האיש היא גם עבור הילדים, ואם האיש לא יתחייב לאשתו, יש חשש שיברח מאחריותו ההורית. החיים המודרניים ששחררו את האשה מתלותה הכלכלית בפרנסת בעלה, ושחררו את האיש מתלותו באשתו שמנהלת את משק ביתו ומכינה לו את מאכליו, פגעו ביציבות התא המשפחתי, עד שאחוז ניכר מהילדים הגדלים כיום במדינות המערב גדלים אצל אימם בלבד, בלא שאביהם יהיה נוכח בחייהם. לכן חשובה כל כך התחייבותו של האיש כלפי אשתו בעת הנישואין. זאת כמובן בנוסף לחינוך לערכי המשפחה, שנדרש כיום יותר מאשר בעבר.
בכל אופן, השינויים במעמד האשה מעוררים שאלות חדשות ביחס לחלוקת האחריות לפרנסת המשפחה, הטיפול בילדים ועבודות הבית, בימי נישואין וחס ושלום בימי גירושין. העיקרון המנחה צריך להיות שמירה על כללי הצדק שבין בני הזוג, תוך מתן אפשרות לגירושין במקרים קשים, ומנגד, עיכוב גירושין חפוזים ועידוד לשמירת הנישואין. מסתבר שעוד נעבור תקופה של גישושים וניסיונות עד שהעמדה ההלכתית תתייצב בנקודת האיזון המיטבית, בדומה לתהליך תקנת הכתובה בימי בית המקדש השני, שעבר כמה שלבים עד שהתעצב באופן שמאזן את כל הערכים.
