)
בשישה ימים ברא ה' את השמיים והארץ וכל צבאם, וביום השביעי שָׁבַת מכל מלאכתו. תכלית הבריאה להיטיב לברואים, שנאמר: "וַיַּרְא אֱלוֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד" (בראשית א, לא). כדי שיוכל האדם לזכות לטוב השלם, ברא ה' את האדם בצלם אלוהים, והניח לו מקום להיות שותף בשכלול העולם ובתיקונו. שנאמר: "וַיִּבְרָא אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלוֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם" (בראשית א, כז). "וַיִּקַּח ה' אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ [לשכללה] וּלְשָׁמְרָהּ [שלא תתקלקל]" (בראשית ב, טו).
משך זמנם של ששת הימים הכתובים בתורה יכול להתפרש באופנים שונים, שכן רק ביום הרביעי נבראו השמש והירח, וממילא ברור שלא מדובר בימים רגילים, אלא ששת הימים באו לתאר את הסדר הרעיוני של הבריאה עבור האדם. בדורות האחרונים תאוריית האבולוציה הפכה למקובלת בחברה המודרנית, והיא יכולה להתאים לדברי התורה, כאשר משמעות הימים היא עידנים, ומשמעות בריאת האדם היא הנשמה שנפח אלוהים בקרבו, שמאפשרת לו לבחור בקידום העולם ובשכלולו. בכל אופן, גם אם מקבלים את תאוריית האבולוציה, תהליך בריאת העולם כולו נעשה באופן מתוכנן ומגמתי על ידי הבורא, וייעודו של האדם שנברא בצלם אלוהים לבחור בטוב ולהיות שותף בתיקון העולם.
