מכל הפעולות שאדם עושה, הדיבור הוא המבטא ביותר את ייחודו האנושי. ללא הדיבור החברה האנושית לא היתה מתקיימת ומתפתחת, והשכל היה נשאר בגולמיותו בלא יכולת לצאת אל הפועל. כדי לשמור על מעלתנו האנושית, חובה להתייחס לדיבור בחרדת קודש ולהתרחק מכל סוג של שקר, שנאמר: "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק" (שמות כג, ז). ככל שהשקר מזיק יותר לזולת – כך הוא חמור יותר, ונכללים בו חטאים נוספים, כגון אדם שחייב כסף לחברו ומתכחש לחובו, או מוכר שמרמה את לקוחותיו ביחס לטיב הסחורה.
גם שקר שאינו גורם נזק לזולת אסור, מפני שמידת האמת יקרה, שעל ידה האדם לומד להבין את העולם. לעומת זאת, המשקר יוצר תמונת עולם מזויפת, שמונעת ממנו את האפשרות להכיר את העולם ולהתחבר לבורא העולם, מקור האמת, האמונה וערכי המוסר. זהו שאמרו חכמים שהשקרנים והחנפנים לא יזכו לראות את פני השכינה.
בכלל האיסור לשקר – אסור להעתיק בבחינה. ואף שלטווח קצר ייתכן שהמעתיק יקדם את עצמו, לטווח ארוך יזיק לעצמו. במקום להתאמץ להצליח באמת, יתרגל לחפש את הדרכים הקלות שבסופו של דבר ישאירו אותו מאחור.
בכלל האחריות לדבר אמת – חובה על האדם לעמוד בדיבורו. אם התחייב לעזור לחברו או לתת מתנה לקרובו – יעשה כפי שהתחייב. ואם הוא חושש שלא יוכל למלא את התחייבותו, יאמר מתחילה שאינו מתחייב, כדי שלא יתנהג בחוסר אמינות.
