מצווה לאדם להתבונן בכל הטוב שבני משפחתו וחבריו מעניקים לו, בין אם בעזרה שהם מגישים לו ובין אם במחמאות או בעידוד, ומצווה שיודה להם על כך. בהודאה זו הוא מבטא את הבנתו שיחסם הטוב כלפיו אינו מובן מאליו, וראוי להכיר על כך תודה. על ידי הכרת התודה – הברכה מתרבה, שכן היא מעצימה את משמעותם של כל המעשים והדיבורים הטובים, ומעניקה עידוד להמשיך להוסיף טוב. אבל כְּפוּי הטובה, חוטא בגאווה וחוסם את שפע הברכה, וגם לא יהיה מאושר, כי תמיד ירגיש שלא התייחסו אליו מספיק טוב ומגיע לו יותר.
מצווה להודות בנימוס ובלב טוב גם לאנשים זרים על כל סיוע ומחווה. גם כאשר עזרתם ניתנת במסגרת עבודתם, כגון קופאים, זבנים ופקידים, מצווה להודות להם, שכן ראוי להעריך כל אדם על היותו ממלא את תפקידו ומסייע לזולת.
