מצווה גדולה להכניס אורח לבית, לכבדו ולהגיש לפניו מאכלים טובים ולשמח את לבבו. ובצאתו לדרכו מצווה ללוותו, כדי להראות בכך ששמחו בו. וכאשר הדרך מסוכנת ויש חשש שהאורח יטעה בדרכו, מצווה ללוותו עד המקום שממנו ילך בבטחה בדרכו הנכונה.
התורה מאריכה לספר כיצד אברהם אבינו ושרה אימנו הכניסו לאוהלם אורחים שעייפו בדרכם, השקו אותם והגישו לפניהם מאכלים טובים, ובזכות זה התבשרו על לידת בנם יצחק לעת זקנתם (בראשית יח). כמו כן, התורה מספרת איך בזכות הכנסת האורחים של רבקה אימנו, שקיבלה את פני ההלך הזר ואף השקתה את גמליו, זכתה להינשא ליצחק אבינו, ולהיות אחת מארבע האימהות של עם ישראל (בראשית כד). בעבר, עיקר המצווה היתה לארח עניים או זרים שהוצרכו לנדוד מביתם ונזקקו למזון ולבית ללון. כיום, בחסדי ה' התמעטו האורחים הרעבים ללחם, אולם רבים סובלים מבדידות, מניכור ומדיכאון, וזקוקים לסעד ולעידוד, ומצווה גדולה לשים לב אליהם, להזמינם ולארחם, שיֵדעו שאנשים שמחים לשהות במחיצתם, ומתוך כך ישאבו כוחות להתחזק ולהעניק לחייהם ערך ומשמעות. כמו כן, מצווה גדולה לארח עולים חדשים, ובמיוחד רווקים ורווקות שחיים ללא משפחה, שאמנם לא חסר להם לחם ומקום לישון, אבל חסרה להם משפחה וחברה.
