אסרו חכמים לאכול מצה בערב פסח, כדי שהמצה תהיה חביבה בעת אכילתה בלילה, ויהיה היכר בין האכילה שלפני הפסח לאכילת המצה בליל הסדר. אבל מותר לאכול עוגות, עוגיות וקציצות (קניידלך) מקמח מצה. בשלוש השעות הסמוכות לכניסת החג, נכון למעט בכל אכילה, כדי להגיע בתיאבון לסעודת ליל הסדר.
תענית בכורות: כיוון שבליל הסדר התרחשה 'מכת בכורות', נהגו הבכורים לצום ולהתעורר לתשובה בערב פסח. או לחילופין, להשתתף בחגיגה קטנה לכבוד 'סיום מסכת' ולטעום מהכיבוד שמגישים, וכיוון שאכילה זו לשם מצווה, היא גוברת על מנהג הצום ומבטלת אותו. גם מי שסיים ספר קודש בעל ערך, יכול לערוך על כך מסיבה קטנה, לטעום דבר מה ולהיפטר מהצום. בערב פסח שחל בשבת מקדימים את התענית ליום חמישי.
ערב פסח שחל בשבת: כשחל י"ד בניסן בשבת, אסור לבדוק את החמץ ולבערו בליל י"ד שהוא ליל שבת, ולכן מקדימים לבדוק את החמץ לילה קודם, בליל י"ג בניסן. לאחר הבדיקה מבטלים את החמץ כמו בכל השנים. למחרת ביום שישי מבערים את החמץ בשריפה או בהשלכה לאשפה, מלבד החמץ שמתכוונים לאכול עד שבת בבוקר. בשבת מסיימים את הסעודה השנייה שבה עוד אוכלים לחם עד סוף השעה הרביעית (ככתוב בלוחות השנה), ומצחצחים שיניים היטב משאריות חמץ. עד סוף שעה חמישית זורקים את שיירי החמץ לשירותים או לפח הציבורי, ואומרים את נוסח ביטול החמץ. סעודה שלישית מקיימים בתבשילים שונים או בקציצות מבושלות מקמח מצה.
יש מעדיפים לבער את כל החמץ לפני השבת, ולאכול בשבת מאכלים כשרים לפסח בלבד, וברכת 'המוציא' מברכים על מצות שלמות מבושלות, שהואיל והתבשלו אבד מהן טעמן המיוחד ומותר לאוכלן בערב פסח, ומנגד, כיוון שהן גדולות, מברכים עליהן 'המוציא'.
