בפתיחת סדר תפילות יום הכיפורים, מוציאים ספרי תורה, ושליח הציבור עומד ואומר: "על דעת המקום ועל דעת הקהל, בישיבה של מעלה ובישיבה של מטה, אנו מתירים להתפלל עם העבריינים". פתיחה זו מבטאת את עניינו של יום הכיפורים, שבו מתגלה הנשמה הקדושה שבכל אחד מישראל, ועל כן הוא יום חנינה, ואף אנשים שבמשך השנה מתנהגים כעבריינים, ואין ראוי להתפלל עמהם, מוזמנים להתפלל יחד עם כל הקהל. אמרו חכמים: "כל תענית שאין בה מפושעי ישראל – אינה תענית". מפני שבכל יהודי יש ניצוץ מיוחד משלו, והניצוצות של הרחוקים יקרים וקשים לגילוי, ולכן קשה להם לשמור מצוות, ובינתיים כל עוד הם רחוקים מהקדושה, כל ישראל והעולם חסרים מאותה תרומה ייחודית שיכלו לתרום. וכאשר העבריינים מתעוררים לתשובה ומצטרפים לתפילה, נעשה קידוש השם גדול, ויש לישראל ולכל העולם מכך תועלת גדולה, שכולם יחד נעשים אגודה אחת בארץ, והעולם מתקדם אל תיקונו.
