כאשר על פי ההוראה הרפואית החולה חייב לשתות שאם לא כן יכנס למצב של סכנת נפשות, אבל הוא אינו חייב לשתות ולאכול בדחיפות כמות גדולה, יש אומרים שמבחינה הלכתית עדיף שישתה כל שבע דקות כ-40 מ"ל, ואם הוא צריך לאכול – יאכל כל שבע דקות כ-30 סמ"ק. אמנם כאשר יש חשש שהשתייה והאכילה 'לשיעורים' עלולה לגרום להתרשלות ופגיעה בבריאותו, עליו לשתות ולאכול כרגיל. למשל, בעת שמחישים את היולדת ללידה, עליה לשתות בלא הגבלה. וכן כאשר היולדת עייפה, מוטב שתשתה כרגיל כדי שתוכל לישון ברציפות ולא תצטרך להישאר ערה על מנת שתספיק לשתות כפי צורכה 'לשיעורים'. וכן חולי סכרת שלא נמצא למצבם פתרון יציב, צריכים להיזהר בזה מאוד. שאם יש חשש שבעקבות האכילה בהפסקות יתרשלו ולא יאכלו כפי צרכם, יאכלו ברציפות. ועדיף שיתפללו במניין בבית הכנסת ויאכלו כל כמה שעות ארוחה רגילה, מאשר יהדרו באכילה 'לשיעורים' ולא יבואו לבית הכנסת.
