בימי בית המקדש השני, גזרה מלכות יוון על ישראל שיעזבו את התורה והמצוות, ופרצו למקדש וחיללו אותו. כשגברו החשמונאים וטיהרו את המקדש, ביקשו להדליק את נרות המנורה, ולא מצאו שמן טהור זולת פך אחד של שמן שהיה חתום בחותמו של כהן גדול, והיה בו כדי להדליק יום אחד בלבד, ונעשה להם נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה הבאה קבעו חכמים ששמונת הימים הללו יהיו ימים טובים להלל והודאה לה' על נס הניצחון, ולזכר נס פך השמן ידליקו נרות. עוד חגים רבים תיקנו חכמים להודאה ושמחה על הישועות שנעשו לישראל בימי החשמונאים, כדוגמת יום ניקנור בי"ג באדר שבו ניצחו חַיִל יווני גדול והרגו את ניקנור מפקדם, וכ"ה במרחשון, שבו כבשו את שומרון והחלו ליישבה. אולם לאחר שנחרב בית המקדש השני, בטלו כל החגים הללו. ורק ימי החנוכה, בזכות מצוות הדלקת הנרות, נותרו לדורות.
