תיקנו חכמים שלאחר שיתפללו הציבור תפילת עמידה בלחש, יחזור החזן, שנקרא גם 'שליח הציבור', על התפילה בקול רם, כדי שאלו שאינם יודעים להתפלל – יקיימו את המצווה בשמיעת החזן. השומעים את החזן עונים 'אמן' על כל ברכה. לתפילת ערבית לא תיקנו חזרת הש"ץ, מפני שביסודה היא תפילת רשות, וממילא אין צורך להוציא בה את מי שאינו בקיא. גם לאחר שהסידורים נעשו נפוצים, וכמעט שאין אדם הזקוק לצאת ידי חובתו בשמיעת חזרת הש"ץ, נוהגים לקיים את חזרת הש"ץ. על פי הקבלה, שתי התפילות נצרכות, תפילה בלחש עם דגש על היחיד, וחזרת הש"ץ עם דגש על הכלל. בנוסף, בתוך חזרת הש"ץ אומרים בברכה השלישית 'קדוּשה', היינו שלושה פסוקים על קדושת השם, ונוהגים לאומרה בעמידה וברגליים צמודות. בשעה שהחזן מגיע ל'מודים', הקהל כורע עימו ואומר 'מודים' בנוסח מעט שונה. ובתפילת שחרית כשיש כהנים, מקיימים את מצוות 'ברכת כהנים' לפני ברכת השלום.
