יחד עם ההיתר לאכול בשר, נאסר לאכול דם של בהמה, חיה ועוף, "כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר…" (דברים יב, כג). כלומר, לדם יש ייעוד מיוחד, לקיים את נפשו של בעל החיים, ולכן אסור לאוכלו.
כאשר מבשלים בשר לפני שהכשירו אותו מהדם שבו – הבשר נאסר מחמת הדם שיוצא ממנו בעת הבישול וחוזר להיבלע בו. הכשרת הבשר נעשית על ידי מליחה, שהמלח שואב את הדם מהבשר. כך עושים: שוטפים תחילה את הבשר, מולחים אותו מכל סביבותיו למשך כעשרים דקות, ושוב שוטפים את הבשר כדי להסיר מעליו את המלח והדם שנשאב ממנו, ובכך הבשר הוכשר.
כמו כן אפשר להכשיר את הבשר על ידי צלייה, שהאש שואבת את הדם מהבשר. לאחר הצלייה מותר לאוכלו צלוי או לבשלו. נוהגים למלוח את הצלי מעט לפני צלייתו. הכבד מלא דם, ולכן לא ניתן להכשירו במליחה אלא רק בצלייה.
כיום רגילים למכור במרכולים בשר שעבר מליחה בפיקוח רבני, כפי שכתוב ב'תעודת הכשרות' שעליו, וממילא אין צורך להכשירו בבית במליחה, זולת כבד שצריך לצלותו כדי להכשירו.
