מיסודות האמונה, שה', בורא העולם ומקיימו, העניק בחירה חופשית לכל אדם, וקבע שאם יבחר בטוב – ישפיע חיים וברכה לו ולעולם, ואם יבחר ברע – יגרום למוות ולצרות. וכך ראוי וצודק, שהמתקרב אל ה' בהליכה בדרכי האמת והטוב, מתקרב אל מקור החיים והברכה, וזוכה לתוספת חיים וברכה. והמתרחק ממקור החיים, מתמעטים חייו, ומחלות, ייסורים ואסונות מתגברים עליו. אמנם כיוון שה' רוצה להיטיב לבריותיו, יש תכלית לעונשים ולייסורים, לעורר את האדם לתשובה ולתיקון, כדי שיסור מהחטא ויזכה לטובה, שנאמר: "וְיָדַעְתָּ עִם לְבָבֶךָ כִּי כַּאֲשֶׁר יְיַסֵּר אִישׁ אֶת בְּנוֹ ה' אֱלוֹהֶיךָ מְיַסְּרֶךָּ" (דברים ח, ה).
הבחירה החופשית היא הביטוי לכך שהאדם נברא בצלם אלוהים, היינו שיש לו תודעה וביכולתו לבחור בין טוב לרע. בחירתו אינה נוגעת רק לעצמו אלא לעולם כולו, ביכולתו לבחור להיות שותף עם ה' ביישובו של העולם ובשכלולו, וכפי שנאמר: "וַיִּקַּח ה' אֱלוֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ" (בראשית ב, טו). לְעָבְדָהּ – לקדם את הבריאה ולשכללה, וּלְשָׁמְרָהּ – לשמור שלא תינזק. מנגד, האדם יכול לבחור ברע ולהביא לאובדנו, כפי שהיה בדור המבול, שבעקבות חטאי האנושות מחה ה' את האדם וכל החי מעל פני האדמה.
