כאשר מתבוננים לטווח ארוך, מוצאים שגם בדרך הטבע, הבוחרים בטוב זוכים בדרך כלל גם בעולם הזה לְשָׂכָר טוב. בזכות טוּבם ונאמנותם – הם זוכים להקים משפחה טובה ולרוות ממנה נחת; בזכות חריצותם וישרותם – הם זוכים לאמון בעבודתם ופרנסתם יציבה. ויותר מכל, יש להם נחת וסיפוק מהמעשים הטובים שהם עושים, וכשעוברים עליהם אסונות – הם מוצאים בהם משמעות שמוסיפה ברכה לחייהם. לעומתם, הבוחרים לחטוא מוצאים שלטווח ארוך, בדרך כלל חייהם פחות טובים. כיוון שאינם נאמנים – האהבות שלהם מכזיבות ומשפחתם מתפרקת; כיוון שלעיתים אינם ישרים – אנשים מעדיפים שלא להעסיקם ולא לרקום עימם שותפויות; מפני גאוותנותם – אין להם חברי אמת. ומעל הכל, אין להם סיפוק אמיתי, מפני שבלא אמונה וערכים – חייהם חלולים, ואף תענוגי העולם מכזיבים להם בריקנותם, וכשבאים עליהם ייסורים, אין להם נחמה והם מתמלאים כעס וייאוש. זה הניסיון שעומד לפני האדם: יצרו הרע מטה אותו להתבונן על העולם במבט שטחי ולטווח קצר, ולרדוף אחר הכסף, הכבוד והתאוות. ואילו יצרו הטוב מעורר אותו להתבונן לעומק ולטווח ארוך, ולחיות חיים שיש בהם ערכים, יצירה וברכה. לכן, למרות שגם בעולם הזה לטווח ארוך הצדיקים מצליחים יותר והרשעים מתייסרים ונכשלים, עדיין נותרת הבחירה חופשית.
