כאשר האב או האם הם אנשים הראויים לכבוד, אין כל כך צורך לצווֹת על כבודם, שכן ההיגיון והמוסר הטבעי מחייבים זאת. החידוש במצוות כיבוד הורים – שגם כאשר ההורים אינם ראויים כל כך לכבוד, כגון שהם טרחנים ויש להם מידות רעות, מצווה לכבדם. אמרו חכמים: אפילו היה הבן לבוש בבגדים מפוארים ויושב בראש הקהל, ובאו אביו ואימו וקרעו את בגדיו, והכוהו על ראשו, וירקו בפניו – לא יכלים אותם, אלא ישתוק ויִירַא ממלך מלכי המלכים שציווה לירא מפניהם. כמו כן, אדם שדעת הוריו משובשת, לא יבזה אותם, וישתדל לנהוג עמהם באהבה ובכבוד כפי דעתם, עד שירוחם עליהם מן השמיים. ואם בכל עת שהם נפגשים הם מגיעים לכעס ומריבה, ומבקשים ממנו דברים שהדעת אינה סובלתם, עדיף שימעט להיפגש עמהם, ויבקש מאחרים לנהוג בהם כראוי. ואם הם זקוקים לסיעוד צמוד, ישכור למענם אדם אחר שיטפל בהם, או שיסדר להם מקום במוסד סיעודי. ואם אין אפשרות כזו, חובה עליו לטפל בהם, וישתדל לנהוג עמהם בכבוד ובנחת.
ההורים צריכים להיזהר שלא להכביד מדי על ילדיהם, כדי שלא להכשילם במצוות כיבוד הורים. במקרה שהאב היה מכה את בנו הגדול, היה בית דין מעניש אותו, מפני שהוא מכשיל בכך את בנו שעלול לכעוס עליו, ואולי אף להכותו. יש לציין שלמרות שבעבר הורים טובים היו מחנכים את ילדיהם הקטנים גם בעזרת מכות, ואף נאמר: "חוֹשֵׂךְ שִׁבְטוֹ שׂוֹנֵא בְנוֹ" (משלי יג, כד), כיום יש למעט בענישה גופנית.
