בעבר היו מקרים שאדם היה רעב ללחם, ואם לא נתנו לו פרוטה לצורך קניית פרוסת לחם, היה עלול למות מרעב. לפיכך, הורו חכמים לתת לכל עני שפושט יד, סכום המספיק לקניית פרוסת לחם פשוטה, אבל לא יותר, כדי שלא לעודד רמאים לפשוט יד. אולם כיום במדינת ישראל, קשה לשער שפושטי היד ברחובות רעבים ללחם, ולכן אין מצווה להעניק צדקה לפושטי יד אלא להפנותם לגורמי הרווחה או גבאי הצדקה.
