כאשר המדינה מסייעת לעניים ולשאר הנזקקים דרך משרדי הממשלה השונים, יש לכל אחד מהאזרחים מעלה גדולה של שותפות במצוות הצדקה. אולם יחד עם זאת, על כל אזרח מוטלת האחריות לדאוג שהחוקים והתקנות יהיו כאלה שיעודדו את הנזקקים לעמוד על רגליהם, ולא יעודדום להתפרנס מקצבאות, או יותר גרוע, לדווח דיווחי שקר כדי לזכות בתקציבי רווחה. ויותר מכך, יש לדאוג, שמערכות הרווחה לא יסירו את האחריות מעל כתפיהם של הקרובים, החברים והשכנים, הן מפני שעליהם מוטלת המצווה הבסיסית לעזור, והן מפני שהם יכולים לעזור כראוי, כי רק מי שמכיר את העני או הנזקק היטב ולאורך שנים, יכול באמת לעזור לו במציאת עבודה, בהגנה מפני עסקה רעה, ובהדרכה לילדיו כיצד לצאת ממעגל העוני.
