כיוון שהיין משמח, מצווה לזכור את קדושת השבת ורעיון הבריאה ויציאת מצרים בברכה על כוס יין לפני תחילת סעודת ליל שבת, ולהזכירה בצאתה בהבדלה על כוס יין, ולבטא בכך את הקשר שבין הקדושה לשמחה. ראוי להדר ולקדש על יין משובח שטעמו חביב על המקדש. למי שקשה לשתות יין, אפשר לקיים את הקידוש במיץ ענבים, למרות שאין בו אלכוהול.
בקידוש של הלילה פותחים בפסוקים על בריאת העולם, מברכים בורא פרי הגפן, ואחר כך את ברכת 'מְקַדֵּשׁ השבת', כפי שמובא בסידורים. הוסיפו חכמים ותיקנו לומר קידוש על כוס יין ביום, כדי לכבד בו את יום השבת ולייחדו משאר הימים, שעל ידי פתיחת הסעודה בקידוש, ניכר שזו סעודה חשובה ומיוחדת. אמנם כיוון שכבר קיימנו את מצוות 'זכור' בקידוש של ליל שבת, בקידוש של היום מברכים רק על היין ואין מוסיפים ברכה על השבת.
