כשם שנצטווינו להקיף את התרועה שמבטאת שבר ובכי בתקיעות שרומזות ליציבות ושמחה, כך הוא גם אופיו של יום ראש השנה. כלומר, יחד עם היותו יום תרועה ודין, הוא גם יום חג, שמצווה לערוך בו שתי סעודות מכובדות, אחת בלילה ואחת ביום, ולשמוח בהן בבשר ויין. אבל מפני שהוא יום דין, אין להפריז בסעודות. הרי שסעודות ראש השנה צריכות להיות יותר חשובות ומשמחות מסעודות שבת, אבל לא כמו סעודות שלושת הרגלים. וכן מצווה ללבוש בראש השנה בגדים חגיגיים ומכובדים, אבל מפני מורא הדין, לא את היפים ביותר כמו בשאר החגים. ויש נוהגים ללבוש בגדים לבנים בראש השנה, לרמוז לרצוננו להתנקות ולהיטהר מכל חטאינו. מי ששערותיו מגודלות באופן שאינו מכובד – צריך להסתפר לכבוד ראש השנה. הרגיל להתגלח – צריך להתגלח לכבוד ראש השנה.
אמרו חכמים, שהתספורת ולבישת הבגדים החגיגיים וסעודות השמחה, מבטאות את ביטחונם של ישראל בה' שידון אותם לטובה. לכאורה יש לשאול, היאך אנחנו יכולים לחגוג בראש השנה ולהיות בטוחים שדיננו יעלה לטובה, הרי בכל שנה ישנם אנשים שמתים, ורבים ניזוקים או נעשים חולים, הרי שלא כולם נידונים לטובה? אלא שכל מי שמקיים את מצוות החג כראוי, ומקבל על עצמו את מלכות ה' יתברך, ומתוך כך מתעורר בתשובה, מובטח לו שה' ידון אותו לטובה, מפני שזה רצונו של ה' יתברך – להיטיב לברואיו. בפשטות הכוונה שה' יברך אותנו בשנה טובה, כפי שבדרך כלל קורה. אלא שאנו גם יודעים, שלפעמים מפני חטאינו או מפני חסרון העולם, רואה ה' שטוב לו לאדם שימות או יתייסר, שעל ידי כך יְזַכֵּךְ את מעשיו ויזכה לחיים טובים בעולם הבא. ואף שאנו מעוניינים שהטוב האלוהי יתגלה אלינו בעולם הזה בלא ייסורים, גם אם לא זכינו לכך, הננו יודעים שהדין הוא לטובתנו, וראוי לשמוח בו.
לפיכך קבע ה' את יום ראש השנה כיום חג, ללמדנו שהדין לטובה ולשמחה. עניינו של חג ששובתים בו ממלאכת החול ודאגותיו, ומגלים את הקדושה בתורה ובתפילה ובשמחה של מצווה בסעודות. ואם לא היתה מצווה לעשותו חג, מסתבר שמרוב חרדה מאימת הדין, היינו מתענים ועוסקים במשך כל היום בבקשות פרטיות. וזה לא היה מועיל אלא מזיק. מפני שרוב החטאים נובעים מכך שהאדם שוכח את תפקידו המקודש, ועוסק בענייניו הפרטיים. ועתה, מתוך קדושת החג, ישראל מתפללים על גילוי מלכותו של ה' בעולם, ומתעוררים לתשובה מאהבה וזוכים בדין ומתברכים בשנה טובה.
