שופר הוא הקרן החלולה כשפופרת הגדלה בראש בהמות וחיות. רמז יש בשופר, שצידו הרחב שממנו יוצא הקול הוא הצד שמחובר לראש הבהמה, וכאשר מריעים בשופר, כביכול תוקעים לתוך הנפש הבהמית שבנו, לעורר אותנו לתשובה.
מצווה שהשופר יהיה של אַיִל (כבש) וכפוף, כדי להזכיר את עקדת יצחק, שבמקומו הקריב אברהם אבינו איל (לעיל ב, ז), וכפיפות השופר רומזת לנו לכפוף את לבבנו לפני ה'. היה קולו של השופר גבוה מאוד או נמוך מאוד או צרוד מאוד – כשר, שכל קולות השופר כשרים. שופר שנחתך והתקצר, כל עוד נותר ממנו טפח (כ-8 ס"מ) כשר.
