הצום בחודש תמוז תוקן על הבקעת חומת העיר ירושלים. כשלוש שנים נלחמו הרומאים סביב לחומות ירושלים ולא יכלו לה. לבסוף, בגלל שנאת חינם ומלחמת אחים נחלשו המגינים היהודים, והרומאים גברו, עד אשר ביום י"ז בתמוז הצליחו לבקוע את חומת העיר ולחדור פנימה. בהבקעת העיר הוכרע למעשה גורל המערכה לרעתנו. עוד שלושה שבועות נמשכו הקרבות בתוך ירושלים, ולבסוף בתשעה באב נכבש הר הבית, נשרף בית המקדש והחלה הגלות.
כיוון שקבעו צום על הבקעת העיר, זוכרים עוד ארבעה דברים רעים שאירעו לאבותינו בי"ז בתמוז. ביום זה בטלו מהקרבת קורבן התמיד, ושרף אפוסטמוס את התורה, והעמידו צלם בהיכל. עוד לפני כן, ביום זה שבר משה רבנו את לוחות הברית בעקבות חטא העגל (לעיל טו, כב). כל הדברים הללו מבטאים משבר שפוגע בשורשים הרוחניים, שאם לא יתוקן בהקדם – יגרום אחר כך לחורבן גמור בתשעה באב.
