בדרך כלל מאכל איסור שנתערב במאכל היתר בטל בפי שישים ממנו, שכן רק עד פי שישים הוא יכול לתת טעם בתערובת. מהתורה כך הדין גם במאכלי חמץ, אלא שמפני חומרת איסור חמץ, החמירו חכמים וקבעו שהחמץ לא יתבטל אפילו במאכל שמרובה ממנו פי אלף ויותר. לכן מדקדקים מאוד באיסורי חמץ, ואין קונים שום מוצר בלא כשרות לפסח.
מצה עשירה היא מאפה דגן שנילוש במי פירות במקום במים, ומצד הדין מותר לאוכלה, שכן רק על ידי מים מתרחשת ההחמצה. אמנם מחמת חששות שונים רבים נוהגים להחמיר שלא לאכול מאפה זה. יש נוהגים להחמיר גם שלא לאכול בפסח מצה שרויה, היינו מצה או קמח-מצה ששהו במים.
תרופות: תרופה טעימה, כסירופ וגלולות מציצה, לכתחילה צריכה הכשר לפסח, ובשעת הדחק מותר ליטלה בלא הכשר לפסח. אבל אם היא מרה או חסרת טעם, אין צורך שיהיה לה הכשר. קרמים וסבונים אינם צריכים הכשר לפסח, ויש מהדרים להשתמש בקרמים וסבונים שאין בהם שמץ חמץ. משחת שיניים צריכה הכשר לפסח, הואיל ויש בה טעם. סבון כלים אינו צריך הכשר, משום שטעמו פגום.
