מצווה להתענות ביום הכיפורים, שנאמר: "וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם… כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם, מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי ה' תִּטְהָרוּ. שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם" (ויקרא טז, כט-לא). עיקר מצוות העינוי להימנע מאכילה ושתייה, שעל ידם מתקיימים חייו של האדם, אולם העינוי כולל עוד ארבעה איסורים, ויחד עם איסור אכילה ושתייה הם חמישה: א) אכילה ושתייה, ב) רחיצה, ג) סיכה, ד) נעילת הסנדל, ה) תשמיש המיטה (יחסי אישות).
מצוות התענית היא שלא לאכול אפילו כמות כלשהי ושלא לשתות אפילו טיפה אחת. בכל השנה הנשמה מכוסה במעטה חומרי, בתאוות הגוף השונות, שגורמות לאדם לשכוח את שאיפתו הפנימית ולחטוא. וציוונו ה' להתענות ביום הכיפורים, כדי שנשמתנו תתנתק מעט מכבלי הגוף והחומר, וכל השאיפות הטובות והאמיתיות שלה ישתחררו ויתגלו, ומתוך כך החטאים מתפרדים מאיתנו. ואף שהצום עלול לפגוע בכוונה בתפילות, ידיעה אחת עמוקה הולכת ומתבהרת, שרצוננו האמיתי להידבק בה' ולהיות טובים ולתקן את העולם לאור התורה והדרכתה. ומתוך כך הננו שבים בתשובה עמוקה, כל אחד לפי מדרגתו. לפיכך, מי שאינו מסוגל לצום ולבוא לבית הכנסת להתפלל, ישכב כל היום על מיטתו ובלבד שלא יאכל או ישתה אפילו מעט. ואל יתעצב על כך, מפני שבתעניתו הוא זוכה לקלוט את היסוד העיקרי של יום הכיפורים, ובתוך כך הוא גם יכול לחשוב מחשבות טובות ולהחליט להוסיף בלימוד התורה, בעשיית מצוות ובניית המשפחה.
