היום השביעי של חג הסוכות נקרא 'הושענא רבה', משום שבחג הסוכות העולם נידון על המים ועל הגשמים שיֵרדו במשך החורף, וחיתום הדין ביום השביעי. כיוון שבמים תלויים חיי הצומח, החי והאדם, מרבים בתחינות 'הושע-נא' לה'. יתר על כן, הדין הכללי שנכתב בראש השנה ונחתם ביום הכיפורים נשלם בהושענא רבה. משל לבית דין שכבר קיבל החלטה, אבל כל זמן שגזר הדין עוד לא ניתן ביד הממונים כדי שיוציאו אותו לפועל, עוד אפשר לשנותו לטובה. מסירת הדין לידי הממונים, מתקיימת בהושענא רבה, והרשות להתחיל בהוצאתו אל הפועל ניתנת בשמיני עצרת. לכן עד סיום שמיני עצרת עוד מועילה התשובה לבטל את הדין ולהיטיבו.
לוקחים ביום זה עָרַבוֹת, מפני שהן נזקקות למים יותר מכל ומתייבשות במהרה. כפי שלמדנו (לעיל סעיף טו), הערבה שאין בה טעם וריח, מבטאת יהודים פשוטים ובעלי תשובה שמכירים במיעוט ערכם ובחסרונותיהם, ויודעים שרק הקב"ה יכול להושיעם, ובאופן זה כל ישראל פונים אל ה' בהושענא רבה. נוהגים לחבוט את הערבות של הושענא רבה בקרקע, ואף זה ביטוי לתשובה שבאה מתוך ענווה והתבטלות, ומאפשרת צמיחה גדולה.
יש נוהגים ללמוד תורה בליל הושענא רבה, ומשלבים את הלימוד בשמחת החג. נוהגים לערוך סעודה חשובה ביום הושענא רבה. ראוי לשהות בסוכה לקראת סיום הושענא רבה, כדי להסתופף עד כמה שאפשר בצל המצווה שאנו עומדים להיפרד ממנה למשך שנה שלימה. אסור לאכול בסוכה ביום השמיני, שאין להוסיף על מצוות התורה.*
——————————————–
*. בחוץ לארץ אוכלים בסוכה גם ביום השמיני, כי הוא נחשב אצלם ספק שביעי, אבל אין מברכים על הישיבה בסוכה, הואיל ונוהגים בו יום טוב של שמיני עצרת, ואם יברכו על הסוכה נמצאת סתירה במנהגם. ביום התשיעי שנקרא בחוץ לארץ 'שמחת תורה', אסור לאכול בסוכה.
