לאחר היציאה ממצרים, הביא ה' את עמו אל הר סיני, וציווה את משה רבנו שליחו הנאמן להכינם לקבלת התורה. "כֹּה תֹאמַר לְבֵית יַעֲקֹב וְתַגֵּיד לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל. אַתֶּם רְאִיתֶם אֲשֶׁר עָשִׂיתִי לְמִצְרָיִם, וָאֶשָּׂא אֶתְכֶם עַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים וָאָבִא אֶתְכֶם אֵלָי. וְעַתָּה אִם שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי וּשְׁמַרְתֶּם אֶת בְּרִיתִי, וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל הָעַמִּים, כִּי לִי כָּל הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים וְגוֹי קָדוֹשׁ… וַיַּעֲנוּ כָל הָעָם יַחְדָּו וַיֹּאמְרוּ: כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה". והוסיפו ואמרו: "כֹּל אֲשֶׁר דִּבֶּר ה' נַעֲשֶׂה וְנִשְׁמָע" (שמות יט, ג-ח; כד, ז). מתוך האמונה הגדולה בה', באמירת 'נעשה' הסכימו ישראל מראש לעשות את כל מצוותיו, גם אם לא יבינו את משמעותן. אחר כך במילה 'נשמע' קיבלו על עצמם ללמוד את דברי התורה כדי להבין את משמעות המצוות. מיני אז ועד היום, הביטוי 'נעשה ונשמע' הוא ביטוי של הצהרת נאמנות והזדהות עם האמונה והצו האלוהי.
