מתחילה לא תיקנו חכמים נוסח קבוע לתפילה ולברכות, והצדיקים והחסידים התפללו ובירכו בכוונה, אבל המוני העם בדרך כלל פטרו את עצמם בתפילות וברכות קלושות. ואמנם היה בזה אידיאל גדול, שכל אדם יתפלל ויברך בלשונו בדברים היוצאים מליבו, אולם בפועל הציבור הרחב הלך והתרחק מה', וכך פשטו בישראל עבירות חמורות כעבודה זרה, גילוי עריות ושפיכות דמים, שבגללן נחרב לבסוף בית המקדש הראשון וגלו ישראל. לפיכך, כשזכו ישראל להקים מחדש את בית המקדש השני, הקימו בית דין גדול שנקרא 'כנסת הגדולה', והם תיקנו תקנות חשובות ובכללן קבעו את נוסח התפילות והברכות, שהביאו לידי ביטוי את ערכיה של התורה באופן מסודר וממוסד בתוך חיי היומיום, ועל ידי כך קרבו את העם לעבודת ה' והרחיקו אותו מהחטאים.
יתרון נוסף לנוסח הקבוע, שבלעדיו האדם נוטה להתפלל על הדברים שקרובים לליבו ומתנתק משאר מערכת השאיפות הציבוריות. על ידי הנוסח שכולל את כל הבקשות הכלליות והפרטיות שראוי לבקש, המתפלל מאזן את מערכת שאיפותיו ומתאחד עם הרצונות הכלליים של האומה.
