בנוסף למצוות תלמוד תורה שצריכה ללוות כל יהודי בכל יום, תיקנו חכמים שיהיו ישראל קוראים בתורה בתפילת שחרית של שבת, שני וחמישי, כדי שלא יעברו על ישראל שלושה ימים בלא קריאה ציבורית בתורה. בקריאת התורה שבימי שני וחמישי מעלים לתורה שלושה עולים, ובשבת שבעה עולים. הקריאה בתורה צריכה להיות מתוך ספר תורה כשר, שנכתב על ידי סופר לשם שמיים בדיו על הקלף, כפי שנכתב ספר התורה הראשון על ידי משה רבנו מפי הגבורה (לעיל, כ, ב). תקנה זו נתקנה לציבור ולא לכל יחיד. לפיכך, מי שנאלץ לצאת באמצע קריאת התורה והפסיד חלק מקריאת התורה, אינו צריך לחפש מניין אחר כדי להשלים את מה שהחסיר.
קוראים בתורה בטעמים, היינו במנגינה שהועברה במסורת ומטעימה את משמעות הקריאה. כיוון שטעמי המקרא אינם כתובים בספר התורה המקודש, צריך הקורא ללמוד בעל פה את הטעמים המלווים את הקריאה. צריך לדקדק בקריאת התורה, ואם הקורא טעה טעות שמשנה את משמעות המילה, עליו לחזור ולקרוא בלא טעות.
