אף שאין בכך חובה, נוהגים בסיום התפילה לומר מזמורים ותפילות, כדי לסיים את התפילה בדברי שבח לה' והתחזקות באמונה לקראת עבודת היום. בנוסף, הואיל והם פסוקים מדברי הנביאים והכתובים, אמירתם נחשבת לימוד תורה, וכיוון שהיו עמי הארץ שלא קבעו עיתים לתורה, הרחיבו באמירת פסוקים בתפילה, כדי שיזכו בתוספת לימוד תורה. בחרו מזמורים ופסוקים שיש בהם חשיבות מיוחדת לחיזוק האמונה בה' וגאולת ישראל, וכן מזמור מתהילים שהיו הלוויים אומרים בבית המקדש בסיום הקרבת קורבן התמיד. וכן אומרים 'פיטום הקטורת' כנגד הקטורת שהיו הכהנים מקטירים בבית המקדש בכל יום בשחרית ולפנות ערב. מסיימים בתפילת 'עלינו לשבח' שיש בה חיזוק גדול לאמונה. מפני חשיבותה נוהגים לאומרה בעמידה.
