על משמעותה של הפרשה הראשונה, שהיא עיקר קריאת שמע וגם נשים רבות מקפידות לאומרה, למדנו לעיל (כא, טז-יז). בפרשה השנייה – 'וְהָיָה אִם שָׁמֹעַ' (דברים יא, יג-כא), אנו מקבלים על עצמנו את קיום מצוות התורה ולומדים על ערכן, שכרן ועונשן, שאם נתקשר אל ה' באהבה בכל לבבנו, ונקיים את מצוותיו, נזכה לברכת ה': הארץ תיתן את יבולה, ונאריך ימים אנחנו ובנינו על האדמה אשר נשבע ה' לתת לאבותינו ולנו. ואם נסור מן הדרך, האדמה לא תיתן את יבולה, ונֹאבַד מעל הארץ הטובה ונצא לגלות. בפרשה הראשונה הדגש היה על הפנייה שלנו כלפי שמיים, ברתימת כל כוחותינו לעבודתו. בפרשה השנייה הדגש הוא על גילוי הנהגת ה' בעולם.
בפרשה השלישית – 'וַיֹּאמֶר' (במדבר טו, לז-מא) מבוארת מצוות הציצית, שנועדה להזכיר לגברים את כל המצוות ולעוררם להישמר מפיתויי היצר הרע, שנאמר: "וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם". בסוף הפרשה נזכרת יציאת מצרים, שחובה על הגברים לזוכרה ביום ובלילה (על משמעותה של יציאת מצרים להלן ל, א; לא, א).
