כשם שאסור לאדם לרצוח את חברו, כך אסור לאדם לרצוח את עצמו. מבחינה מסוימת חטא המתאבד חמור מחטאו של הרוצח, כי המתאבד גם כופר בטובתו של ה' ובהשגחתו על ברואיו. לא זו בלבד, אלא שעל כל העוונות ניתן לשוב בתשובה, ואילו המתאבד מת בחטאו וכבר אינו יכול לחזור בתשובה. הוא מדמה בליבו שבהתאבדותו יינצל מייסוריו, ומתעלם מהעונש הצפוי לו בעולם האמת, שהוא חמור מכל ייסוריו בעולם הזה.
כדי להוקיע את חטאו ולמנוע מאנשים אחרים לחקות אותו, אין מספידים את המתאבד ואין חולקים לו כבוד בהלוויה, ואין קוברים אותו יחד עם שאר המתים, שאין לקבור רשע עם שאר אנשים. אמנם כאשר יש אפשרות להסביר שהתאבד ברגע של אי-שפיות, דנים אותו לכף זכות ומקיימים בו את מנהגי האבלות הרגילים, ואף על פי כן אין מכבדים אותו כפי שמכבדים נפטר רגיל.
