כשיערוך אדם שמחה, כדוגמת שמחת נישואין, יזכור להזמין תחילה את העניים, האלמנות ומרי הנפש מבין מכריו. כי רק כאשר אדם משתף בשמחתו את הקרובים והמכרים שגורלם לא שפר עליהם, שמחתו אמיתית ורצויה לפני ה'. מנגד, אם ישכח להזמינם, יחשבו שאינם רצויים, שנוכחותם מעכירה את האווירה, ועלבונם וצערם יגדלו. וכן בחגים צריך כל אדם לחשוב על אותם קרובים, שכנים ומכרים, שמתקשים לשמוח מפני עוניים או בדידותם, ולשתפם בשמחת החג, שנאמר: "וְשָׂמַחְתָּ בְּחַגֶּךָ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ" (דברים טז, יד).
