כאשר אנשי תקשורת הגונים מוקיעים אנשים רשעים כדי למנוע מהם להמשיך להרשיע, הם מקיימים את מצוות התוכחה כלפי רשעים, שהיא הכרחית לתיקון העולם. מפני שבלא שאנשים ישרים יוקיעו את הרשעים, אין אפשרות לנצח את הרשעים. שכן לכאורה כל מאבק בין צדיק לרשע אמור להסתיים בניצחונו של הרשע, מפני שהרשע מרשה לעצמו להשתמש בשקרים ובכל שאר האמצעים הפסולים כדי לנצח את הצדיק, ואילו ידיו של הצדיק כבולות בכללי הצדק וההגינות. אולם יתרון אחד יש לצדיק: היתרון המוסרי. הוא יכול להגדיר את הרשע כרשע. וכיוון שיש לערכים משקל מכריע, הקביעה המוסרית כי פלוני הוא רשע תוביל לניצחונם של הצדיקים. אבל אם הצדיקים יוותרו על זכותם להגדיר את הרשעים כרשעים ולהוקיעם, אין להם סיכוי לנצחם.
אחריות גדולה מוטלת על כתפיו של איש תקשורת, לנתח את המציאות בישרות ובאיזון, ולראות נכוחה את העומדים לפניו. אם יטעה ויגדיר את הצדיק כרשע ויוקיע אותו – חטאו כפול ומכופל, כי בנוסף לכך שפגע בצדיק וציערו, החטיא את הרבים בכך שהרחיק אותם מללמוד מעמדותיו וממעשיו הטובים. וכן כאשר איש תקשורת מוקיע ציבור חיובי, מעבר ללשון הרע שבזה, הוא גם מחטיא את הרבים ומונע מהם ללמוד דוגמה מאותו ציבור.
