בתקופת הראשונים (לפני כשמונה מאות שנה) התעוררה בעיה סביב לימודי המדעים. בספרי המדע של אותה תקופה נכללו דברי כפירה באמונת ישראל, והיו צעירים שנגררו אחריהם ועזבו את היהדות והתבוללו. מובן שקשיי הגלות הגבירו את הפיתוי. בתגובה, רבים מגדולי ישראל הרחיקו את הבחורים מלימודם, והיו שאף הרחיקו את המבוגרים מלימודם. לפני כמאתיים שנה הבעיה הֶחְרִיפה. ההשכלה שהתפתחה באירופה משכה אחריה יהודים רבים שהאמינו שבשורת ההשכלה תפתור את כל בעיות האנושות ואין עוד צורך בתורה ובמצוות. כך קרה שרבים מיהודי מערב אירופה שעסקו בלימודי מדעים עזבו את דרך אבותיהם והתבוללו בגויים. תגובת הנגד של כמה מרבני ישראל היתה לאסור בתוקף רב לימודי מדע. אולם מפני הערך הגדול בלימודי המדע רוב גדולי ישראל לא אסרום אלא הורו לנהוג בהם זהירות. גם היום יש שמתרחקים מלימודי מדעים, כפי שמקובל ברוב בתי הספר החרדים. אולם הלכה למעשה, נכון לשלב לימודי מדע בתוכנית הלימודים, כמקובל בבתי הספר הדתיים והישיבות התיכוניות. ראשית, מפני הערך שישנו בלימודם, שעל ידם מבינים יותר את החוכמה האלוהית ומכירים בגדולת ה'. שנית, לימודם מסייע לפרנסה ומאפשר לבוגרי הישיבות התיכוניות לרכוש מקצוע ולפרנס בכבוד את משפחתם ולזכות למעמד מכובד בעיני הבריות. שלישית, על ידי לימודם עם ישראל יכול לתרום את חלקו במדע לטובת האנושות, ולקדש בכך שם שמיים. מעבר לכך, נדמה ששיטה זו היא המוצלחת יותר לשמירת היהדות לטווח ארוך. אמנם כדי ששיטה זו תצליח צריך שלימודי הקודש יילמדו במלֹא הרצינות והכבוד, ואף ההורים יתנו לכך גיבוי בדוגמה אישית ובחינוך הילדים.
