מצוות רבות נאמרו בתורה למלך ישראל, שלא יַרבה לו נשים, ולא יַרבה כסף וזהב וסוסים מעבר לנדרש למלכות, ושיכתוב לעצמו ספר תורה, ויקח עימו את ספר התורה לכל מקום אשר ילך, כדי שיזכור תמיד שהמלכות כפופה לחוק התורה ופועלת על פיו, וכדי שלא ירום לבבו על אחיו, אלא ינהג בהם בכבוד, ויזכור תמיד שתפקיד המלוכה לשרת את העם. אולם לא נאמרה מצווה מפורשת להעמיד מלך. מכאן למדנו, שעיקר המצווה, שעם ישראל יעמיד לעצמו מנהיגות ממלכתית, לפי הטוב והמתאים לעם באותה תקופה, בין אם זה יהיה במסגרת מלוכנית ובין אם דמוקרטית, העיקר שתהיה כפופה לחוק ולמוסר התורה, ותדאג לעם ולהגשמת חזונו. שכן בלא מנהיגות ראויה, בעלת סמכות ויכולת אכיפה לא ניתן להעמיד שופטים ושוטרים שישפטו צדק ויאכפו את החוק, ולא ניתן לקיים צבא שיגן על העם מפני אויביו, ולא ניתן לבנות את המקדש ולהגשים את חזון הקודש בישראל.
