נחזור לבאר את מצוות יישוב הארץ, שחיי עמנו והגשמת ייעודו תלויים בה. נוסף על המצווה הכללית, שהארץ תהיה בריבונות ישראל ורוב ככל ישראל יישבו בה, יש מצווה על כל יהודי לגור בארץ ישראל. אמרו חכמים: "לעולם ידור אדם בארץ ישראל אפילו בעיר שרובה עובדי כוכבים, ואל ידור בחוץ לארץ ואפילו בעיר שרובה ישראל". מעמדה של מצווה זו בא לידי ביטוי בהלכות רבות, כמו לדוגמה, כאשר יש מחלוקת בין בני זוג אם לעלות לארץ, על הצד שאינו רוצה לעלות לבטל את דעתו, ואם אינו מסכים, העלייה לארץ מצדיקה גירושין תוך שהמסרב לעלות יפסיד את הסכום הנקוב בַּכְּתוּבָּה. כמו כן, ילדים שרוצים לעלות לארץ אינם צריכים לשמוע להוריהם שמבקשים מהם להישאר בחוץ לארץ, ורק אם הם זקוקים לסעד צמוד, ראוי לשקול שיישארו איתם כמה שנים כדי לסעדם.
וכן אסור לרדת מהארץ לחוץ לארץ, ורק לצורך חשוב כלימוד תורה, נישואין ופרנסה, מותר לרדת למשך תקופה מוגבלת על מנת לחזור. יש אומרים שאסור גם לצאת מהארץ לטיול קצר, ויש אומרים שכל זמן שמדובר ביציאה קצרה – אין איסור, וכך גם דעתי.
