איסור חמור לעבוד עבודה זרה, וכל העובד עבודה זרה נחשב כמי שעבר על כל התורה והוציא את עצמו מכלל ישראל. בכלל האיסור – להשתחוות לפסל או להקריב לפניו קורבן או להקטיר לפניו קטורת או לנסך לפניו יין. בנוסף, לכל כת היתה דרך פולחן משלה, כגון לזרוק אבן לפני 'מרקוליס', או לעשות צרכים לפני 'בעל פעור', ואף זה בכלל האיסור החמור. כמו כן אסור לעשות פסל עבור אחרים, או להשתתף בבניית בית לעבודה זרה. כמו כן אסור ליהנות מדבר של עבודה זרה, כלומר להשתמש בו או למוכרו. ואם נפל בידו של ישראל פסל או כלי שמשמש לפולחנו, אסור למכור אותו, להתיכו או להשתמש בו לצרכים שונים, אלא יש לאבדו. ורק אם גוי ביטל אותו על ידי ששיברו, החומר שממנו נעשה הפסל מותר בהנאה.
מצווה על ישראל לאבד עבודה זרה מארץ ישראל, לשבור את פסילי העבודה הזרה ולהרוס את מזבחותיה, שנאמר: "אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבְּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא… הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם… וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם… כִּי כָל תּוֹעֲבַת ה' אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם, כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם" (דברים יב, ב-לא). מצווה זו אינה חלה כיום על כנסיות ומסגדים בארץ ישראל, שכן למרות שעוד יש בהן אליליות, אינה כתועבות האליליות הקדומה, כל זמן שנוהגים בדרך ארץ ואינם מעודדים מעשי רֶשע ורצחנות.
אסור להישבע בשם של עבודה זרה, או לגרום לאדם אחר להישבע בשם עבודה זרה. אסור להיכנס למקום של עבודה זרה. וכן אסור להסתכל על עבודה זרה או לקרוא את כתביה או להתעניין בה, ורק לצורך לימוד תורה, כדי לדעת להורות ולהבדיל בין האמת לשקר – מותר.
