התבואה הגדלה בכל שנה אסורה באכילה עד למחרת החג הראשון של חג הפסח, שאז מקריבים מהתבואה החדשה את קורבן העומר, כדי שראשית התבואה תהיה קורבן לה'. גם לאחר חורבן בית המקדש, האיסור נשאר בתוקפו, וכל התבואה שהחלה לצמוח לאחר יום העומר, ט"ז בניסן, תהיה מותרת רק לאחר שיעבור יום ט"ז בניסן של השנה הבאה. איסור זה נקרא 'חדש' וחל על חמשת מיני דגן: חיטים, שעורים, כוסמין, שיבולת שועל ושיפון.
הפירות הגדלים על העצים בשלוש השנים הראשונות נקראים 'ערלה' ואסורים באכילה ובהנאה, ופירות השנה הרביעית קדושים ומצווה לאוכלם בטהרה בירושלים. מהשנה החמישית הפירות הגדלים על העצים הם חולין, כלומר מותרים באכילה רגילה לאחר שהפרישו מהם תרומות ומעשרות. איסורי 'חדש' ו'ערלה' חלים גם בחוץ לארץ, ויש סוברים שאיסור 'חדש' אינו חל בחוץ לארץ.
שני רעיונות יש במצוות 'חדש' ו'ערלה': האחד, ללמדנו להתאפק ולא לאכול ולבזבז מיד כל דבר שמצליחים להשיג. השני, שראוי להקדיש את ראשית היבול לערכים של קודש. לכן ראשית התבואה קורבן לה', וראשית היבול המותר של הפירות ייאכל בטהרה ובשמחה בירושלים. כיום שאין אפשרות לאכול את פירות השנה הרביעית בטהרה בירושלים, פודים אותם על מטבע או מאכל בשווי פרוטה וגונזים אותו.
