התרומות קדושות וצריכות להיאכל בטהרה, ומאז שבטלה הטהרה התלויה באפר פרה אדומה (לעיל יט, יד), הכהנים אינם יכולים לאכול את התרומות, לפיכך מפרישים אותן בשיעור המזערי האפשרי, מעט יותר מאחוז, והן נגנזות. המעשר הראשון אינו קדוש, ולכן הוא מתקיים בפועל, על ידי מתן שוויו הכספי ללוויים שלומדים ומלמדים תורה. כמו כן מעשר עני שנותנים בשנה השלישית והשישית לעניים אינו קדוש, והוא מתקיים על ידי מתן שוויו הכספי לעניים. אבל מעשר שני שהיה צריך לאכול בקדושה בירושלים תלוי בטהרה, וממילא אינו יכול להתקיים. על כן פודים את פירות המעשר השני על מאכל או מטבע בשווי פרוטה, והוא נגנז.
פירות שלא הפרישו מהם תרומות ומעשרות אסורים באכילה. בפועל, ברוב רשתות המזון והחנויות דואגים להפריש תרומות ומעשרות מהפירות שהם מוכרים, ויש להם על כך תעודת כשרות. הקונה פירות וירקות ממקום שאין לו תעודה על הפרשת תרומות ומעשרות, יפריש אותם בעצמו בנוסח המופיע בסידורים.
כיוון שבמשך הזמן משקל החקלאות מקרב כלל ענפי המשק פחת מכ-90% מהתמ"ג לכ-1% בלבד, תיקנו חכמים שמכל הרווחים והמשכורות שיש לאדם, יפריש 'מעשר כספים', ומידה טובה להפריש 'חומש' (לעיל ו, יב).
